יום רביעי, 30 בדצמבר 2009

ויחי יעקב

אני מביא כעת את דברי הרב אבולעפיה לפרשת ויחי מתוך "מפתח החכמות".
ובסוף פרשת ויחי יעקב נאמר, "ויראו אחי יוסף כי מת אביהם" וגו'. והנה מענהו "אל תיראו כי התחת אלהים אני ואתם חשבתם עלי רעה אלהים חשבה לטובה" וגו'. "ועתה אל תיראו אנכי אכלכל" וגו'. ומה אוסיף לדבר באלה הפרשיות אחר שהודעתיך מה שהורנו הפשט מהם בכלל, ואחר שגליתי דרך הנסתר בכלל אחד מהם. כי ממנו תבין שאר הכללים, וכל שכן שהודעתיך כללים רבים שמהם תתעורר להבין השאר כלו.
והברכות שבאו בענין פרשת ויחי יעקב כולם משלים בלי ספק. והנמשל קל להבין למביני המשלים והחידות וכל שכן למי שהוא בקי בחרוזים ובפיוטים ובמליצות, שהם בעלי המקרא והדקדוק והחכמה. וכל שכן למי שידע דרכי משלי חכמי לב וחידותם המופלאות המובאות בתוך התלמוד מפוזרות ובמדרשות ובאגדות מקובצות. כי חכמינו הקדמונים ז"ל שלמים היו בשלמות השנית שזכרנו והיא שלמות החסידות וכל שכן בראשונה שהיא הצדק. ויש מהם שהגיעו אל קצת מן השלמות השלישית כמו שרמזו על קצתם ואמרו פלוני ראוי היה שתשרה עליו שכינה כיהושע בן נון, אלא שאין דורו ראוי לכך. וכיוצא בזה אמרו הרבה וגילו לנו בו שהדור מונע זו המעלה בקצת זמנים מן הראוים לה. ואל תפלא מזה כי הוא ענין הכרחי.
ואחר שהשלמתי לדבר בי"ב פרשיות הכוללות כל ספר בראשית והוא הספר שקראתי שמו ספר החכמות, אשלים דברי בענין אחד מעולה כללי כולל בכלל כל מה שבא בספר הזה לפי כוונת המחבר (משה רבינו מפי השם) שהתבארה לי כונתו בו בהקדימו אותו לפני הגידו לנו ענין מולדתו ודרכיו בכל מה שעשה.
והענין הוא זה, דע כי האדם בטבעו לנטות אחר מזגיו בהכרח, ויוסיף לו ההרגל כח טבעי בהיותו דומה למזגיו, ותוסיף לו החכמה כח טבעי והרגלי בהיותה דומה אל מזגו והרגלו. והמשל בזה הוא שאדם אחד שמזגו גובר על כל מזגיו הוא "דמי", והדם הוא רוחני אויריי. וזה המזג גוזר שיהיה בעליו חם ולח כדם החיוני. וחמימות הדם אינה שורפת כחמימות האש אבל מעמדת את הגוף בריא מפני שלמות האויר הטבעיי שבגוף שטבעו לעלות למעלה, ולחות הדם יורה על זכות הטבע. וזה האדם הנה הוא נדיב בהכרח ונפשו חוזה ורואה דרכי הנדיבים ושמחה לה להרגיל עצמה בהרגלם, עד שתגבר נדיבות זה האיש ברוב הרגל עם הנדיבים. ועוד זה האיש נפשו הנדיבה הביאתהו להתחבר עם החכמים הנדיבים ולמד עוד מחכמתם עד ששב חכם כמותם בצלמם וכדמותם. הנה חכמתו עזרתו והניעתו אל תוספת נדיבות עד שהיה זה האיש נדיב בשלשה דרכים מופלאים, בדרך הטבע ובדרך ההרגל ובדרך החכמה. והנה נשלם זה האיש בתכלית השלמות במידת הנדיבות. כיצד, הנה היה זה הנדיב נדיב בטבע בתחלה, והיה חסר מאמתת מהות מדת הנדיבות מפני שהיה הולך בדרך הנדיבים, אבל לא הורגל עמהם עד שילך בדרך מדתם זאת כראוי לה לפי אנשי הרגלה. וכשהחל ללכת עמם ולמד מהם הרגלה הראוי, הלך בה בדרכם לפי מה שהם. אבל עדין הוא חסר משלמות זאת המדה עד שילמוד מפי חכמי המדות מהות הנדיבות, ויושלם בה ולא יוסיף עליה ולא יגרע ממנה. ואז יקרא בה שלם בתכלית השלמות. ועל זה המשל שהמשלתי לך במדות הנדיבות תמשיל כל המדות בישרות מהן ובחסרות וביתרות. והן תמיד שלשה דרכים לכל מדה ומדה. ואמור מדה טובה ומדה רעה ומדה בינונית. ושים הבינונית מדה ושתי הקצוות טובות ורעות. תאמר כי מדת הנדיבות היא ישרה והיא הבינונית, ומדת הפיזור היא טובה למקבלים ורעה לבעליה, ומדת הכילות (הקמצנות) היא רעה למקבלים וטובה לבעליה. נמצא שעם זה שתיהן רעות בבחינת אמתתם. ונשארה אם כן הבינונית זאת לבדה שהיא ישרה והיא טובה לבעליה וטובה למקבליה. וכזה תדין בכל המדות לפי מערכותיהן ושים לכל מדה ומדה גם כן עוד שלש מדרגות, אחת טבעית ואחת הרגלית ואחת שכלית. ודע שמהשלשה היא השלמה שבכולן בשהיא טובה וישרה.
ואחר שאמרתי זה אומר עתה, כי משה רבינו ע"ה היה שלם בכל מדותיו מצד טבעו ומזגו השלמים. וגדל בין הגדולים והורגל להיותו נמשך אחר דרכיהם עם מה שהיו מזגיו עוזרים אותו. עד שגבהו דרכיו מדרכיהם כגבוה שמים מארץ. והיתה שלמותו רחוקה משלמותם כרחוק מזרח ממערב. ועוד עם כל זה למד חכמות מופלאות וקבל סודות אלוהיות עד שנשלמו כל מדותיו בו בשלשת דרכי השלמות בתכלית מה שיהיה אפשר לו לקבל שלמות אנושית למעלה מכל נולד. והכריחוהו שלמויותיו אלו כולן להיותו משלים זולתו בשלמויותיו. והודיענו דרך היצירה והבריאה כולה והגיד לנו כי הרבה מבני אדם היו שלמים במזגם, והרגלם הרע וסכלותם הביאום אל תכלית החסרון. והרבה מהם היו שלמים במזג ובהרגל, וסכלותם מנע מהם השלימות. והרבה מהם היה הרגלם טוב ומזגם רע, והיו סכלים בהכרח. וכיוצא בזה כולו חלק לנו בסיפוריו דרכי קצת בני אדם.
ואמנם תכלית מה שהודיענו בכל זה היה שאין שלמות בשום פנים למי שלא התחכם במעלות המדות, והיה זה סבה להם להתחכם גם כן במעלות השכליות. והורנו בזה מאז עד היום ועד עולם, לנו ולאשר קדמו לנו עדין, ולאשר יבואו אחרינו, שהדרך אשר ישלם האדם בה וראוי להמשך אחריה היא דרך האבות ודרך בניהם הבאים אחריהם בכל דור ודור. ואם לא היה מגיד לנו דרכיהם מי ממנו (מאתנו) היה יודע איזה דרך נלך בענינים אלה. ואם כן ההכרח הביאו להקדים לנו עניני הכללים ומקצת הפרטים השלמים והחסרים עד שנניח דרכי החסרים ונקח דרכי השלמים. ואחר כן היה מן הדין שיודיענו מולדתו ונפלאות פעולות השם עמו טרם מולדתו, כלומר מעת היותו בבטן אמו ובמולדתו ואחר התגדלו. וכל אשר קרה לו עם השם ששלחו ועם האנשים אשר נשלח אליהם, יהודים וגוים יחד.
והנה על זה החל בספר השני בענין שמות השבטים להודיענו בן מי היה משה ומאיזה שבט היה. ולא הגיד לנו שהיה מן השבט שהמלכות ראויה לו אלא מן השבט שנבדל משאר השבטים בקדושה ובטהרה. ואשר נאמר עליו שהוא לבדו, י"י הוא נחלתו, ונבדל להיותו קדוש הקדושים והוא שבט עובד את י"י תמיד.
הנה כבר השלמתי כל מה שכוונתי לדבר בו בכלל בענין שזכרתי, ונשלם בזה הספר הראשון כפי היכולת וכפי הצורך אצל כוונתי בו. שבח לאל המחונן אמונים שזכני להתחיל ולהשלים. סליק מפתח החכמות.

יום שלישי, 29 בדצמבר 2009

(ויחי יעקב) [ויחי אברהם] (אבו אל עפיה)

למעלה משבועיים לא כתבתי מאומה בבלוג, וכבר קבלתי איתותי דאגה מהמודאגים. היינו ועדיין טרם יצאנו מבצורת השפע. כנראה שלא הכנתי כלים ואם זאת נתתי ריווח למעיינים בבלוג להשלים את המאמרים. ולפני שאני מביא את דברי הרב אבולעפיה לפרשת ויחי אוסיף פרט מעניין שארע לי השבוע.

העיר לי חבר שבספר "מפתח השמות" של הרב אבולעפיה המבאר את חומש שמות (שאנו עוברים אליו בע"ה בשבוע הבא). ב"פרשת בא" מציין רביינו את השנה שהוא נמצא בה. ונראה מדבריו שמדובר על שנת נ"ד לאלף הששי. ואילו אני מציין בשער הספר שרבינו כתב את הספר בשנת מ"ט לחייו (לחייו ולתחילת האלף זה אותו העניין מכיוון שרבינו נולד בשנת הראשונה לתחילת האלף הששי). ומיד כינסתי ישיבת חירום בהולה שהרי יש כאן פרט בעל ערך אדיר שהרי אין לנו שום מידע מרבינו לאחר שנתו ה51 שבו הוא כותב את ספרו "אמרי שפר". וכאן עשוי להתווסף לו עוד שלש שנים ויותר. והנה הביא את המקור לעיניכם:

"ומפני שזה הספר כולל השמות אגיד לכם פה מפני היות השנה הזאת שנת הגלוי שבעדה נכתב ספר תורה על הגוי"ל להיותו עד לגויה על שנת השמטה שבה תהיה התשועה גלויה. כרמז אומרו "גלוי לכל העמים ולהיות היהודים עתידים ליו"ם הז"ה להנקם מאויביהם" (מגלת אסתר ח' יג'). שהוא מז"ל הוי"ה אשר סוד שמט"ה ש"ה מ"ט" (מפתח השמות תחילת פרשת בא).

אבולעפיה רומז את השנה במלה "הגילוי" אשר היא בגימטריא נ"ד, ואחר חוזר ומוסיף חיזוק באומרו "הגויל" ואחר "לגויה" ואחר "גלויה" שכל אלה גימטריא נ"ד. ועוד רומז על שנת השמיטה, שהיתה אז בשנת נ"ד (כפי שאפשר לבדוק בלוחות).

כך החלה ישיבת החירום במוצאי השבת ב11 בלילה לאחר הפגישה עם חברי, וכך נמשכה הישיבה עד עלות השחר. שלאחריה השלמתי את כל ענייני תפילת הבוקר של העשירי בטבת יום צום, ולאחר כמה סידורים בשעה 9.30 פניתי עצמי לשינה, וחשבתי להתעורר לקראת סוף היום וכך לגמור את הצום. אך טירדת עניין התאריך לא עזבה אותי גם בשנתי, ולאחר שעתיים התעוררתי. וכך המשכתי את היום במסע קדחני לפתרון התעלומה.

ב11 בלילה פניתי בטלפון לידידי הפורופסור משה אידל ושיתפתי אותו בעניין. בתחילה עמד על דעתו הפרופסור שלא יתכן אך אט אט נותרו בו כמה ספקות. וכך לאחר כמה טלפונים קבלתי ממנו עצה לבדוק במחשב בכל "המפתחות" עוד הזכרה של שנת הכתיבה.
כך גליתי ב"מפתח התוכחות" שהוא אחרון המפתחות, פרשת ואתחנן, והנה לכם:

"ואמנם יש לנו היום מזמן הגלות הזה ועד שנה זו שהיא שנת המ"ט ליצירה אלף ומאתים ועשרים ואחת שנה, סימן להם ארכ"א. חברם עם המספר הראשון ויעלה הכל המ"ט כמו שזכרתי סימן להם "מטה עזך ישלח יהוה מציון" (תהלים קי' ב'). ("מפתח התוכחות" פרשת ואתחנן בתחילתה)
גם כאן חוזר רבינו לרמוז על שנת המ"ט שזה בגימטריא נ"ד, אך מוסיף פרט מעניין והיא השנה בה הוא נמצא מהחורבן, והיא שנת אלף מאתים עשרים ואחת. ובבדיקה בלוחות העליתי שהכן מדובר בשנת מ"ט, וכפי שצינתי בשער, וכפי הדעה הרווחת. ואילו בכל הרמזים (וכמו שגם הפרופסור אידל טרח לציין) בכל פעם האות ה' באה לרמז על ה' אלפים ומ"ט שנים. וכן "הגלוי" ה' אלפים ו"גלוי" שנים, שזה מ"ט. והכל שב על מי מנוחות.
בשתיים ושלשים בלילה יכולתי גם אני לפוש למנוחה.
הקוריוז של כל זה, שאילו לא היינו שבים לתאריך המקורי (שאז הקוריוז היה הופך לדרמה), הייתי צריך התנצלות מבישה על מאמרי "בעצם היום הזה". שזו הפתיחה ל"אמרי שפר", שאני בונה את כל המאמר על "בעצם היום הזה" שאומר השם למשה ביום הסתלקותו. וכך אני רומז במאמר על ידיעתו של הרב אבולעפיה שבעצם סיים תפקידו.
תודה לפרופסור אידל על הסבלנות ועל העירנות אפילו ב11 בלילה, ותודה לחברי שהעיר את תשומת ליבי, ותודה לשם שזיכנו לתורת אמת ולאנשי אמת ולהפיץ אמת.
חשבתי עוד להביא מן הפרשה אך מכיון שנסחפתי לים התורה.
נשאיר זאת למחר.

יום ראשון, 6 בדצמבר 2009

שערי צדק

אני חוזר לענייני הצירופים, ומצרף מאמר מתוך הספר שערי צדק. ספר מומלץ מאד "שערי צדק וסולם העליה". נכתב על ידי שני תלמידים של הרב אבולעפיה, שמסכמים את כל שיטות הצירופים בדרך נאה. בעל ה"סולם עליה" הוא הרב אלבונטיני שחיי כ200 שנה לאחר אבולעפיה. ואילו בעל ה"שערי צדק לא ידוע זהותו, ונראה שהוא קרוב לרב אבולעפיה, אולי תלמיד שלו ממש. הבאתי כאן מהקדמתו של בעל ה"שערי צדק", את הקטע בו הוא מספר את החויה הנוראה שעוברת עליו בעת השגתו. ניתן את הספר הזה כמו את כל הספרים שערכתי לרכוש ישירות דרכי. מאחל לך הנאה צרופה מן הקריאה.

דעו רבותי כי בראשונה היה לי חשק בלמוד התורה ולמדתי קצת ממנה ומן המקרא, רק לא מצאתי מי שידריכני בענין התלמוד לא מצדם רק מצד געגועי הבית ותענוג האב והאם, עד ששם בי השם כח לבקש התורה ויצאתי ובקשתי ומצאתי ועמדתי בענין התלמוד חוץ מארצי שנים, ועדיין אש התורה בוער בי ואנכי לא הייתי מרגיש. חזרתי אל ארצי זמן לי השם פילוסוף אחד יהודי ולמדתי מעט מדברים הנבוכים והוסיף לי חשק על חשקי, שמתי עצמי מעט בחכמות ההגיון ומעט בחכמת הטבע ונמתקה לי זאת החכמה מאד, כי הטבע כמו שידעתם מושך הטבע מין במינו לא בטיל. והשם יודע ועד לולי אשר קדם לי חוזק באמונה במעט אשר למדתי מן התורה והתלמוד, כבר היה מתקלקל עלי עניינים רבים מן המצות וזולתם, אעפ"י שהיתה אש הכונה שורפת בלבי, ולא הספיק לי מה שגלה הרב על דרך העיון, עד שזימן לי השם איש אלהי מקובל והורה לי דרך הקבלה בראשי פרקים. ואעפ"כ מצד אותו המעט אשר היה אצלי מחכמת הטבע היתה הדרך נראית לי כדמות נמנעת, ענה לי מלמדי בני מדוע אתה מכחיש עניין אשר לא ניסיתו. אמנם ראוי לך לנסות ואם לא תמצא דבר ואין בך כל כך שלמות לתלות החסרון מצדך אז אמור כי איננה דבר. ולעולם בכל מה שהיה מדריך אותי היה מגביל לי הענין בגבול טבעי להמתיקו לי עד אשר יקבלנו שכלי ואכנס בו בחשק. נשאתי קל וחומר בעצמי ואמרתי זהו עניין אשר יש בו ריוח בלא הפסד אראה אם אמצא דבר הנה הרוחתי ואם לאו מה שהיה לי הוא אשר יהיה.

שמתי את עצמי והורני דרך הצירוף והתמורות והגימטריאות ושאר דרכי ספר יצירה, ובכל דרך היה מניח אותי לטייל בו שתי שבועות עד שתחקק הצורה בלבי בטוב, וכן המשיכני כמו ד' חדשים והיו מתחדשים לי דיבורים מועילים מאוד מתוך הצירופים והגימטריאות, והיה מצוה עלי למחוק הכל, והיה אומר לי בני אין זו הכונה שתעמוד על שום צורה מוגבלת, ואע"פ שתהיה בתכלית המעלה כי כן דרך השמות כל מה שהם בלתי מובנים לך זאת היא מעלתם לעצמם עד אשר תגיע אל פעולת הכח אשר איננו ברשותך רק שכלך ומחשבתך ברשותו. עניתי לו וכבודך מפני מה מחבר ספרים בדרכי הטבעים משותפים בהוראת השמות. אמר לי בעבורך והדומים לך מן המתפלספים למשוך שכלם האנושי בדרך טבע אולי תהיה ההמשכה הזאת סבה להבאתם אל ידיעת השם. והוציא לי ספרים מחוברים מאותיות שמות וגימטריאות אשר לא יבין לעולם האדם בהם דבר כי אינם מורכבות הרכבת הבנה. ואמר לי זאת היא דרך השמות באמת לא רציתי לראותה כי לא קבלה שכלי. אמר לי שטות גדולה עשיתי שהראיתי אותם לך, סוף דבר שאחר שעברו עלי כמו ד' חדשים ונתפשטה מחשבתי וראיתי מתחדשים לי עניינים מעולים, שמתי את עצמי בלילות לחבר ולהנהיג חומר האותיות מנהג העיון הפילוסופי בקצת שנוי מעט כאשר אני עושה עתה ועמדתי כמו שלשה לילות ולא הודעתיו, כשבאתי בלילה הג' בעבור חצות לילה עלי והקולמוס בידי והנייר על ארכובותי נתנמנמתי וראיתי שהנר הולך וכבה עמדתי לתקנו, כיביתיו, כאשר קורה פעמים רבות למקיץ, ראיתי שהאורה נשארה, תמהתי תימה גדולה כאילו עיינתי וראיתי שהיא יצאה מפני. אמרתי איני מאמין, הלכתי בכל הבית והנה היא הולכת עמי, נכנסתי במצע ונתכסיתי והנה היא הולכת עמי לפי שעה. אמרתי בוודאי זה סימן גדול וחדוש עניין אשר ראיתי. כשהיה בוקר הודעתי לרבי והבאתי לו אשר חברתי. ישרני ואמר לי בני אילו היית משים נפשך בהרכבת השמות היה מתחדש אצלך יותר ענין גדול, ועתה בני אמור לא תוכל לסבול שלא תחבר תן חציו לשם וחציו לכם. כלומר תחבר חצות לילה וחצות לילה תצרף. וכן הייתי עושה כמו שבוע אחד וכשנכנסתי בשבוע השני נתחזק בי כח העיון, ולא הייתי יכול לכתוב החבור עד שאילו היה שם עשרה בני אדם לא היה אפשר להם לחבר מה שהיה נשפע עלי על דרך משל.

כשהגעתי ללילה שלישי לזה הכח אחר עבור חצות הלילה שזה הכח נתפשט ונתחזק עד למאד והגוף נחלש, שמתי את עצמי לקחת שם של ויסע לצרף בו ולגלגל. אני בהיותי מגלגל שעה אחת קטנה, והנה נתגדלו האותיות בעיני כדמות הרים גדולים על דרך משל ורעדה גדולה אחזתני ולא עצרתי כח ועמדו שערותיי וכאילו אינני בעולם. מיד נפלתי כי לא הייתי מרגיש שום כח בכל איבריי, והנה כדמות דבור יוצא מתוך לבי ובא עד שפתותי מכריע אותם להתנועע, אמרתי שמא חס ושלום רוח שטות היא שנכנסה בי, והנה ראיתיה מדברת חכמות. אמרתי ודאי כי זה רוח חכמה היא, והנה אחר שעה קטנה שב עלי הכח הטבעי וקמתי חלוש מאד ועדיין לא האמנתי בעצמי והוספתי עוד לקחת את השם לצרפו כאשר עשיתי בראשונה.

והנה פעל בי אותו הפועל בעצמו ואם כל זה לא הייתי מאמין עד שניסיתיו כמו ד' וה' פעמים. כשקמתי בבוקר הגדתי לרב, אמר לי ומי הרשה אותך לגעת בשם, אמרתי לך לא תצרף אותיות לבד, אמר לי זו ודאי מעלה גדולה מן המעלות הנבואיות היא, והוא רוצה להפרידני כי ראה שנשתנו פניי. אמרתי לו למען השם אפשר לך לסמור לי שום כח שאוכל לסבול הכח ההוא היוצא מלבי ולקבל ממנו כי הייתי רואה להמשיכו ולקבל ממנו כדמות מעיין ברכה גדולה מלאה מים אם יפתחה האדם ישקע במימיו ותיפרד נפשו ממנו. אמר לי בני השם ימסור לך אותו הכח כי אין אותו הכח ברשות האדם.
 

ועוד פעל בי בליל שבת כדומה לזה, ושני סימנים היו לי בענין כשהייתי יודע שאני מוכן לקבל אחר עבור שתי לילות בלא שינה כי אם מעיין יום ולילה בצירופים ובעיונים מושכלים בידיעת המציאות הזה ובטול כל המחשבות הזרות. הסימן האחד הוא תגבורת המחשבה בדרכים מושכלים עמוקים מאד לפי הטבע וחולשת הגוף ותגבורת הנפש עד שהייתי חושב כל עצמי נפש. והסימן השני שהיה כח המדמה בי חזק והיה נראה לי כאילו מצחי כשכר אז הייתי מכיר כי אני מוכן לקבל השם ניסיתי גם כן בליל שבת בשם הגדול המפורש ומיד כשנגעתי בו, והנה החלשתני מאד ויצא ממני קול ואומר מות תמות ולא תחיה ומי הביאך לנגוע בשם. והנה מיד התנפלתי והתחננתי לפני המקום ואמרתי רבונו של עולם לא נכנסתי לזה המקום אלא לשם שמים כמו שכבודו יודע, ומה פשעי ומה חטאתי הלא נכנסתי כי אם לדעתך, והלא צוה דוד לשלמה בנו, "דע את אלהי אביך ועבדהו" (דה"א כ"ח מ'), וגלה לנו משה רבינו ע"ה זה בתורה באמרו, "הודיעני נא את דרכיך ואדעך" וכו' כי אז "אמצא חן בעינך" (שמות ל"ג י"ג) ואני בתוך כדי דבור והנה כדמות שמן המשחה משחני מראשי ועד רגלי, והקפתני שמחה גדולה מאד ואיני יודע להעריך לה דמות לרוב רוחניותיה ומתק תענוגה, זה כולו קרה לעבדכם בהתחלתו.

וחלילה וחס ושלום כי לא מפני התפארת ספרתי זה המעשה כדי להתגדל בו בעיני ההמון, כי אני יודע באמת שהגדלה ההמונית היא חסרון ופחיתות בערך מבקשי המעלה האמתית הנבדלת במין ובסוג כהבדל האור מן החשך. ואם יעיינו בו מתפלספים מאומתנו הנמשכים אחר המושכל המוטבע וחלש כח שכלם מאד בסתרי התורה, יצחקו עלי ויאמרו ראה איך רוצה להמשיך שכלינו זה בדברים ספוריים כלומר מזכרונות ומעשיות ודמיונות אשר בלבלו דעתו, וחשבם לאמתיות למיעוט כח שכלו בחכמת הטבע. אמנם אם יראום מקובלים שהשיגו קצת מן הענין, וכל שכן אם נתגלה להם דבר על ידי שום נסיון ישמחו בהם ויאותו הדברים בעיניהם רק יקשה עליהם על אשר גליתי כל זה מפורש. ואני, השם יודע ועד בי, כי כוונתי בזה לשם שמים, והייתי רוצה שכל אדם מאומתנו הקדושה יהיה יותר מעולה ממני בזה הענין, ויותר נקי. ושמא יהיה אפשר לגלות דבר מה שלא הייתי יודעו, שזה חכמה האמתית דרכה אינה מקובלת קראה והמוסר לזה ולזה אינו נפרט והוא באמתתו אחד ומלמד לכל בריותיו המוכנים לקבל בחנם לפי מדת חסדו השלימה וחפץ בו שנתדמה לו בשליחות מדותיו.

ולא יכולתי לסבול שלא להשפיע על זולתי מה שהשפיע השם עלי, ובעבור שזו החכמה אין עליה מופתים טבעיים מפני שהקדמותיה רוחניים כדמות התולדות, הוצרכתי לספר זה המעשה אשר השיגני על פי הנסיון. כי אין מופתי זה החכמה באמת אלא מנסיונות, ודומה מי שלא ניסה אל מי שנסה בזה הענין כמי שהשיג מושכל אחר מופתים רבים ותולדות רבות אל מי שלא השיג אלא תולדה ראשונה אשר תראה בערך אל האחרונה בדמות הכריי"ת, עד שיביאהו המשכיל ההוא בידיעת אותם התולדות הרבות אשר אומ"ת לנו אותו הענין בהם במופת מושכל אחרון ותנוח דעתו. כן אני אומר למי שיכחיש זה הדרך אני אתן לו בה מופת נסיוני במה שאעיד לפנים בע"ה בחכמת האותיות על דרך ספר יצירה בפעולות הרוחניות אשר נסיתי. אמנם הגופניות לא נסיתים והענין אצלי אפשר היות לו צורה ואינני חפץ בה כי היא בזויה והכל בערך אל שלימות הנפש ברוחני ואדרבה הוא אצלי הפועל בה מחלל את השם. ולזה רמזו רז"ל באמרם כשרבו הפריצים וכו' (קידושין ע"א.). כי הנכנס אל זו הדרך יצטרך להיות לבו דואג בקרבו אפילו על העניינים הטבעיים ההכרחיים מצד היותו מורכב ממנו ונקשר בו, כל שכן בבקשת היתרונות תמים דעות.
ואם כן הנני מיישר דעת כל מי שרוצה להכנס בזו הדרך שתהיה כוונתו לשם שמים, ושלא יכחיש דבר מאשר לא ידע עד שינסנו. וידעתי שאם הוא שלם ולא יפעל בו הנסיון יתלה החסרון בו כי לא הוכן הכנה ראויה לקבל, ואם הוא חסר יתלה החסרון בענין כדמות בעל המופת הנגלה אשר לא היה לו חידוד שכל להכנס לפנימי ומכחישו. אף על פי כן האמת אמת כי היא כעצם מציאותה ואף על פי שלא ישכילה עד שיזמן השם משכיל יתפשט שכלו בה ויתענג במציאותה. ועל אותו נאמר שכל העולם נברא בעבורו ר"ל עולם האמת אשר פקח השם עין שכלו בו והתענג עליו ונתן לו משאלות לבו לקבל הדברים האמתיים