"גן נעול" שיעור 25

אני חוזר לגן נעול ומביא מאמר מתוך "סולם העליה" המבאר את ה"חקיקה וחציבה"

נבאר מהו חקיקה ומהו חציבה כי הוא דבר הכרחי לפי כוונת חיבורי זה לידע כיצד יורשם בשכל הנביא הדברים שרואה במראה הנבואה ואינו שוכח מהם דבר.

ואומר שהנה שם חציבה הוא חילוק אות א' או אותיות רבות במראה הנבואה, והוא ענין דומה ממש לסדר חילוק האותיות שפירשתי בפרק הה' רק ההבדל שביניהם אינו אלא זה, שענין חילוק האותיות שכתבנו לעיל הוא פועל אחד מלאכותיי שעושה האדם בהיותו בהרגשותיו ומחשבתו ושכלו ברשותו, שמכיר ורואה ויודע בבחירתו ורצונו מה שהוא עושה. אמנם החציבה הוא שם מושאל על ענין עמוק ונעלה, יותר מזה שהוא על הפועל המחשביי המצטייר בכח המדמה אשר באדם במראה הנבואה דהיינו אחר שיצא שכלו מתחת רשותו האנושיית ונחלשו אבריו והרגשותיו כאילו הוא אבן מעמסה שאינו מרגיש, ויצא השכל שהיה מכוסה וטמון בתוך מאסר הכחות הגשמיות ויצא מן המוטבע אל המורגש ומהמורגש אל המושכל שהוא כמי שיצא מהכח לפועל ועמד ברשות האלהות. וכאילו אז שכלו, שכל בפועל, מתדבק עם "שכל הפועל". ואז בהיותו במראה הנבואה ההיא נצטייר בכח המדמה והמחשבי שבו פועל ענין החציבה דהינו חילוק האות או אותיות.

והמשל בזה כדי שתבין הגע עצמך שכמו שענין יעקב אע"ה כשנתאבק עם המלאך כמבואר בפשוטי הפסוקים שבודאי היה ועבר זה בפועל ממש. הגע עצמך שתאמר ותפרש שהיה ג"כ זה הענין במראה הנבואה שנתאבק יעקב אע"ה בכחותיו האלהיות שבו עם המלאך, ונמסר לו היכולת מצד העזר האלהי וישר-אל מלאך ויוכל לו. ושאל אז במראה ההיא ברכה מהאלהות. הגע עצמך שהורוהו וברכוהו באלו המלות, לא יעקב יאמר עוד שמך כי אם אשמ"ר, ולא ידע מה ענין מלת אשמ"ר ונאמר לו אז במראה ההיא חצוב אות יו"ד מאות מ"ם של מלת אשמ"ר ותעשה מהמ' למ"ד יו"ד, וצרפם ותמצא שיקרא שמך ישראל דהיינו בגימטריה אשמ"ר.

הנה א"כ ענין החציבה הוא לחצב ולחלק גזרות אבני האותיות במראות הפנימיות הנבואיות, אחר שיצא שכלו מתחת רשות האנושות ועמד ברשות האלהות כאילו הוא אז שכל בפועל כמו שפירשתי.

והנה החקיקה היא על ב' פנים שאבאר אחר שראשונה אבאר מהותה והיא זאת, החקיקה עניינה היא שקיעת האותיות הנחצבות בנפש. עד"מ כדמות הצורה השקועה וחרותה בחומר הקשה, אך אינה דומה לה מכל צד. כי החקוק בחומר יבטל אחר זמן רב כשיבטל כל השיקוע ההוא החומרי.

אמנם החקיקה בנפש לא תבטל שכמו שהנפש לא תבטל כן הצורה הזאת השקועה בה לא תבטל ואדרבא שהצורה ההיא החקוקה היא המעמדת את הנפש והיא הנקראת "צורת הדעת" כד"א "גם בלא דעת נפש לא טוב" (משלי י"ט ב'). וא"כ החקיקה היא החריתה, ע"ד אמרו (שמות ל"ב מ"ז) "חרות על הלוחות", בספירות הנפש עד"מ, והוא חקיקת אותיות חקוקות בנפש שהכרתם משני עבריהם. כי אין מבדיל מסוכך בו לרוב זכות הנשמה המקבלת החקיקה ההיא. ומזה הצד תלמודו מתקיים בידו.

ומה שהיו רואים הנביאים ומדברים ברוח הקדש במראותם ובחזיונם לא היו שוכחים, כי היתה נחקקת צורת האותיות מאותו ענין שהיה נאמר להם במראה הנבואה בנפשם הזכה והטהורה והיה מתקיים בה. כי אין חקיקת הענין ההוא חקוק ותלוי בכח חומרי עד שיבא כח חומרי אחר כנגדו ויכסנו ולסיבתו ישכחנו. אך החקיקה היא תלויה במראות הנפש אחרי טהרתה וזכותה אשר באמצעות החקיקה ההיא תתקיים לעולם לחיי העוה"ב, וע"כ אמרתי שהחקיקה ב' מינים.

הא' החקיקה אשר תחוקק בנפש מצד הרגש הראות והדמיון ושאר הכחות הגשמיות כפי דרך האנושות. וזאת החקיקה להיות סיבתה כחות חומריות אפשר להשתכח ולהתבטל לזמן רב או מעט כפי התמדת הכחות ההם. והמין הב' היא החקיקה החקוקה וחרותה בנפש ע"ד הציור השכלי או הנבואיי מצד השלימות התכליתיי שהוא עבודת הקב"ה וקיום תורתו אשר הוא המבוקש לבעלי השלימות האמתי. שחקיקה כזאת מידיעת הקב"ה וקיום מצות תורתו עיוניות ומעשיות הוא החקיקה החקוקה וחרותה בנפש לא תבטל לעולמי עד. והיא המזכה ומעמידה הנפש בעונג עוה"ב.

ועל זה הענין תמצא שהמתבודדים כאשר מעיינים באיזה ענין או דרוש עמוק מאד סוגרים עיניהם, וכמעט מבטלים כחותיהם כדי להוציא שכלם הטמון, מהכח אל הפועל, ולהקים בשכלם הדרוש ההוא ולחקקו ולשקעו בנפשם. כי ההרגשות והכחות החומריות הם הם המונעים והמכסים על השכל מלהבין ולידע מה שבחקו להשיג.

והשתכל בזה הענין כי הוא ממה שיש בו תועלת רב וגדול לתת למעיינים ולמתבודדים דרך ו"ערמה לנער דעת ומזימה" (משלי א' ד').

הנה ביארתי לך ענין הב' שמות אלו מהחציבה והחקיקה ביאור רחב ומבואר היטב כפי מה שיכולתי לבארו כי הענין הוא דק ועמוק ראוי לקחתו ולתופשו בדקות המחשבה והציור השכלי הדק ואז תדעהו בשלימות.

על הא הא ובג בג

במאמר הקודם הבאתי קטע מספר האות העוסק בתיאור הנבואה שמקבל הרב אבולעפיה ונשאלתי ע"י תמר כך: "שאלה חשובה לי אליך, וכל רצוני ללמוד כי באמת אין לי השגה בדברים מרוממים ממרומים אלו. דברי נבואה אלו סתומים, האם אתה יכול להבינם? האם אתה רואה מה מן הדברים הללו התגשם? ועוד שאלה אחת, כאשר ראה בחזונו כי עליו ללכת לפגוש את האפיפיור, וסיכן נפשו והלך לפוגשו בודאי גם בלבך עלתה קושיה, מדוע לא ראה בחזיון את מות האפיפיור? אכן ניכר שיד ההשגחה הייתה כאן וזכה לשמירה גדולה,

והגיעה לאחריה עוד תגובה של אנונימי ונרא שהתגובה מנסה לבאר את שאלת תמר וכך מתחילה התגובה השנייה "הנבואה הזאת הינה מה שקורה עכשיו בעולם ומסביבנו.... "

אנסה בדרך ארוכה וקצרה לענות ולישב את הדברים.

התנ"ך כולו מלא בנבואות. מן התורה ואל הנביאים ואל הכתובים. אין ספרים אלה עוסקים בהיסטוריה. מקובלנו להגיד על התורה שהיא איננה עבר היא עכשוית.

בלומדינו את התנ"ך ראשית ניגש לפשט המילים ולהבנת המקרא על פי פשוטו, ולאחר נעבור לפנים האחרות של התנ"ך. וכשבאים אנו ליישב את הנבואות בדרך הפשט נחפש את התגשמותן והדבר אינו כה פשוט ונצרך הרבה ידע ודעת.

כבר אמרתי בעבר שבתוך הנבואות ישנן צפנים רבים וביניהם מנסה הנביא להורות לנו את דרך ההתנבאות שגם לימוד הנבואה נמצא בנבואה.

הנבואה יוצאת מפיו של המתנבא בקול. ומה שכותב הנביא הוא תיאור של מה שקיבל פיו, הדיבור האלוהי (השפע האלוהי) שהתקבל בדעת הנביא מתואר לנו במראה הנבואה ובדרך החיזיון.

השפע הזה יורד מעולמות עליונים ואם נבצע חתך (מדעי) של השתלשלות העולמות נגלה את השפע הנזכר לאורך כל הדרך אך בכל מקום יחולו בו שינוי צורות עד שנקבל אותו בתיאור הנביא כפי שעיניינו (העיניים) רואות במכתבו. דהיינו התיאור הוה ומתהוה כל הזמן. ועל כן נוכל למצוא את הנבואה בהתגשמותה פעמיים מספר במקומות וזמנים שונים.

ועל כן אני רוצה להתייחס לשאלתה של תמר על דברי הנבואה הסתומים ולא על התגשמותם.

בספר "גן נעול" שהתחלתי בביאור, והגעתי לאחד המקומות הקשים בספר. והוא היכנסות אל תהליך הצטרפות האותיות במערכות הפנימיות והמשוכללות שבתוכנו. זוהי ליבת המחשב שבנו, ורק בדרך המשלים יכולים אנו להתקרב קמעא קמעא אל ההבנה.

הנבואות מלאות במשלים. וכאן בנבואה של הרב אבולעפיה הרגשתי את הקשר העז בין נבואתו ללימוד שמביא הרב ב"גן נעול", לבין שני המאמרים שקדמו לנבואה שהבאתי כאן בבלוג, ועל כן הבאתי את הנבואה.

וכדאי לקרוא את הקטעים מן "גן נעול" ואת הנבואה ולמזג ביניהם ולחזור ולתת למילים לזרום דרכנו פנימה.

כשאני עשיתי זאת עלה בי שיר מן העבר והעליתי אותו על הקיר שלי בפייסבוק מבלי לרמוז על הקשר. אך כשאני מתבונן בקליפ The Rolling Stones Paint It Blackמתעוררים בי רגשות רבות.

והנה בפיסבוק ב"קבוצת אבולעפיה" כתבה תהילה דבריה https://www.facebook.com/groups/abuelafia/?view=permalink&id=221024367948828

ופתחה את דבריה במשפט "דיו גדלת ועל דיו תתגלגל..." לכאורה לא מובן מאיפה הביאה את המשפט. אך מי שעיניו חדות ומתבונן גם בבלוג וגם בקבוצה יודע שמשפט זה לקוח מתוך הנבואה של אבולעפיה בבלוג במאמר שאנו מדברים עליו. ומכאן יצאה תהילה והביאה את מה שהביאה ולזה אני מברך אותה ומכבד אותה בדרכה. ואומר בפה מלא שהיא לא רק שייכת ל"קבוצת אבולעפיה" בפייסבוק אלא היא ממש שייכת לאבולעפיה ומשוייכת אליו בידיעתה או שלו בידיעתה. כיון שהנבואה ובפרט שורה זו העלתה בה ואותה לדברים שקשרה אחרי זה.

ואף על פי שהערתי לה ושאלתי שתי שאלות על דבריה שנראה לי שיש לה טעות בחשבון אך גם אם הטעות היא וודאי טעות הדרך היא הדרך הנכונה והדרך הנפלאה ביותר ובעת העיון בספרי הרב ובפרט כשמגיעם לגימטריאות צריכים אנו ראשית להשוות ביניהן וזוהי ההתחלה אך לאחר אנו צריכים לחפש את הקשר בין הגימטיאות השוות ולא די בשיויונם שהרי השיויון בה להצביע על קשר על עזר ומשל להבינת הנמשל.

מהשם נשאל הכח והדעת ובעזרת השם עוד נשוב ונמשיך בביאור ה"גן נעול"

מתוך ספר האות

זאת הנבואה אשר מתנבא הרב אבולעפיה קשורה ומקושרת לפי תחושתי למאמר הקודם הבא מתוך ספר "גן נעול". אשר הבאתני עד "עילפון חושים"

מחזה חדש הראני אלהי בשם מחדש על רוח מתחדש יום רביעי לחדש השבי-עי אשר הוא הירח הראשון לראשית שמנה עשרה שנה למראותי. חוזה הייתי והנה איש בא מן המערב בחיל כבד מאד ומספר גבורי מחנהו שנים ועשרים אלף איש. הוד האיש ההוא והדרו וכח גבורת לבו מרעיש כל הארץ ומגעיש לבות אנשי חיל ועמו בעלי זרוע פרשים ורגלים אין קץ בלתי גבוריו. ובמצחו אות חתום בדם ובדיו לפאות השתים וד-מות אות בדמות מקל מכריע בנתים והוא אות נעלם מאד. צבע הדם שחור היה ונהפך לאדום וצבע הדיו היה אדום והנה הוא שחור ומראה האות המכריע בין שתי המראות לבן. פלאות הוא מגלה החותם המפותח תוך מצח הבא על פיהו מתגלגל ונוסע כל צבא חיל.

ואני בראותי פניו במראה נבהלתי ונרתע לבי בקרבי ונתר ממקו-מו ואחפצה לדבר לקרא בשם אלהי לעזרני וינס הדיבר מרוחי. ויהי בעת ראות האיש עוצם פחדי וחזק יראתי פתח פיו וידבר ויפתח את פי לדבר ואען לו כדברו. וכדברי התעצמתי והתהפכה לאיש אחר ואפקחה עיני ואביט וארא והנה מעין עין לשונות נובע מבין אות מצחו. אות מצחו סם המות קראו האיש ואני קראתיו סם החיים כי הפכתיו ממת לחי. וירא האיש ההפכה אשר הפכתי לכבוד אלהי ישראל וישמח בי מאד ויברכני ברכת עולם ויפתח פיו עלי ויאמר קול רם. אשרי צמח צדיק ואשרי הוריו ומוריו ואשרי העם הבא אתו ואשרי האנ-שים הסרים אל משמעתו וברוך יהוה אלהים אלהי ישראל אלהיו אשר ברכו. ברכת עולם ברכתו כי ממנה הכל נהיה וחן וחסד סביבה וצדקה ומשפט תוכה וחצי רחמים קשתה מורה ועל דם הלבבות חרבה מניע. גבור לבך פרח נטוע בעדן ציץ צומח ממרומי מרום אשר מלחמתי נצחת ודמי מצחי וטבעם וצבעם הפכת ועל כל נסיוני מחשבותי עמד-ת. דיו גדלת ועל דיו תתגלגל אות קדשת ועל יד אות ומופת תתקדש בשם גדול וקדוש זה הנקרא יהוא יהוה יאוה מחדש מחודש. השם הנכבד והנורא הזה יהיה בעזרך ואות המצח יודיעך וממקור הלב יכלכל רוחך ויושיט לך את שרביט הזהב אשר ביד הכבוד להחיותך חיי העולם. ותהי זאת לך לאות ביום הלחמי ביושבי הארץ אשר אגלה לאזניך ותראה בעיניך ותבין בלבבך האות הנעלם החתום במצחי מפורש. זאת תורת האות וחוקתיה מקץ לקצים מתחלפת ומדור דורים מתהפכת ומלחמת מערכות מרומים לוחמת ובלק ח-בלי שלח לוקח שלל המהפכה ממות לחיים. חי הוא ממירה מאות מחייבת אל אות מזכה ומחיה עמו כל אנשי סודו יודעי דרכיו ואהבי נתיבות נסתריו נפלאות. טוט-פות נחקקו על מרומי הראש עם כח דיו שחור על פי דם אדום לבן והכח הוא עולה ויורד ממדה אל מדה. יוד הא נחתמו על כל מדה ומדה נגלה ונעלם בכלם מקור מיוחד ועל פי מדות המקור יתעלמו כחות האות ועל פיהם יתגלו.

כבד לב מח כלם בדברו יורו חצי תורה בקשת דעת מורה בינה אל מטרת חכמה כי כח דם בלב סתום וחתום. לב כל חכם לב שלם הוא המבין אשר דמו חי וטיטו מת ועל כן חתומים בלבו טיט ודם. מר ממות הוא טיטו ובו נטבע כחו ומתוק מדבש הוא דמו ובו שכנה רוחו במשכן הלבב. נפש כל חי משכיל נסעת מאהל הטיט אל אהל הדם וממשכן הדם נסעת אל משכן לב הש-מים נשמה שוכנת כל ימי חייה. סוד חייה וסתר נשימותיה תלוים על פור אפיה עת לזה ועת לזה ואות מצחי מכריע בנ-תים. עד הגיע אחד מהם אל ממשלת מלכות לא יפרדו מהלחם איש באחיהו וביום מלוך האחד אומה נופלת ביד אומה. כי הגבורה גוזר גזירות חדשות באפסי ארץ על יד האף הנוצח בכח הפור והעת ועל פי האות המצחי המכריע. צור ישראל שופט המדות ודן במדות עד אשר ישובו העליונים תחתו-ני ארץ והתחתונים יה-יו עליוני מרום. קרן המלכויות ושופר הממ-שלות תוקע בעל הפור ומשמיע הקול מעולם ועד עולם מקצה ועד קצה רוח נורא ורעיון שורף הלבבות מתחדש בבאי חדרי הדעת להנקם זה מזה נקמת שפיכות דמים וגלוי ער-יות. שם נכבד ונורא פועל ישועות בארץ ונוקם נקמות משכחיו מתחדש בעת הנסיון ביום הזכרון ברגע הנצחון. תורה ומצוה לובשות בגדי נקמה וחצי משפט מורות ללבבות אשר הם מטרה לחצי המחש-בות ומבשרות בשורות טובות למזכירי השמות.

בשמעי הברכה מפי האיש הלזה הבא להלחם מלחמות אדני יהוה אלהי הצבאות ממולחת בחכמה ומעורבת בבינה ומסוב-בת בדעת שמח לבי עם האיש שמחת עולם. ואקוד ואשתחוה לפניו שבח ליהוה אלהי אשר שלחו להחיות את נפשי ולהעיר את רוחי ולהקיץ את לבבי משנת המות. ואשתכל באות המצחי ואדענו ויתפקח לבבי בהביטי בו ורוחי חיה עמו חיי עד ותביאני תורתו ויניעני חוקו לדבר ולחבר ספר ה-אות זה. והאיש נעלם מעיני אחר דברו דבריו וילך הלוך וגדל וחזק במערכות מלחמתו עד אשר גבר על כל אויב. ושמועות גבורות ידיו ופועל מלחמת מערכות מחנהו הבהילו לב כל חזק והמסו כח כל גבור. וכל מלכי הארץ וגבורי המחנות שבו משברם ריקם ואחור נזורו מתק-ותם וכל אחד ואחד מהם הבריח עמו והניס עבדיו מפני פחדו. בעת ההיא שמתי נפשי בכפי אני להודיעני מה תהיה אחרית עמנו מן המלחמות האלה ברכהיהו בן שלויאל עבד יהוה אל-הי ישראל ואתחננה לפניו.

ואשא עיני וארא והנה שלשה גבורים רודפים זה אחר זה. רחוק כמטחוי קשת זה מזה ואומר איש אל רעהו רוץ הלחם כנגדי. וארא והנה רץ האחד הראשון לקראת השני וינס השני מפניו ובנוסו ירה אחריו חץ שנון ויפול החץ לפני רגליו ויך באבן זוחלת ויעבירנה מצד אל צד ויגע ברגלו וידבק בה. ויחל האיש ויצעק צעקה גדולה ומרה עד מאד ויאמר אהה יהוה אלהי אבותי כי ימיתני החץ אשר לפניו להודיעני מה תהיה אחרית עמנו מן המלחמות האלה.

הראשון הרג את השני רץ אחר הראשון וחרבו שלופה בידו ויכהו פעם אחת ושנית ושלישית עד עשר מכות וימת מן העשירית. ואגש אל המכה ואשאלהו לשלום ואומר לו יהוה עמך גבור החיל. אנא אדני ספרה נא לי ספרונות המלחמה הזאת אשר ראיתי אני במראה ויראני איש זקן בעל שיבה יושב על כסא משפט ובגדיו תכלת וארגמן. ויאמר לך שאל האיש ההוא היושב בהר הדין והוא יגדך ויודיעך מה המה המלחמות האלה ומה אחריתם אשר הוא מבני עמך. ואעל אל הר המשפט ואקרב לפני הזקן ואכ-רע ואשתחוה ואפול על פני ארצה לפני רגליו ויסמוך שתי ידיו עלי ויעמידני על רגלי לפני. ויאמר אלי בני שלום בואך שלום שלום לך ולכל אהביך כי מהמלחמה נצלת וכל מלחמותי נצחת. ועתה דע והבן כי ימים רבים ושנים קויתיך פה עד בואך ועתה הנני מגידך מה פתרון המלחמות אשר ראית. שלשת הגבורים הרד-פים זה את זה שלשה מלכים המה אשר יקומו בשלשת פאות הארץ בעלי שלש דעות הפו-כות. ויערכו מלחמות זה עם זה ובהיותם עור-כים מחניהם מערכה לקראת מערכה ישלח הראשון הדרומי דבר לשני:

הצפוני. והשני ינוס מפני דברו וירוץ אחריו שליח הראשון אשר הניס את לבבו בדברו בתחילה ויגד לו דבר שני והוא יבא כחץ בלבו. ואשר ראית אבן זוחלת היא מחשבה מפחדת מבהלת ומזחלת מושכת הדבר כמשך האבן את הברזל בכח מקורי. והדבר יגיע בעצם המלכות ובעבורו ימות לב מלך השני בקרבו. ובמות לבו יקומו חכמי עמנו ליעצו ובעצתם ינוח לבו זמן אחד מאנחתו. והוא הלחש אשר לחשת לאזנו ונרפא בו מסם חץ המחשבה אשר הכתהו. ואשר ראית עוד הראשון נו-פל ושונה ומכהו הנה יוסיף דברים מרים על דבריו ובם יגבר ויקח מלכותו מתחת ידו והנו מת. ואשר ראית השלישי מכה את הראשון אשר נ-צח את השני והוא ש-נה ושלש והלך מכה ומרבע ומחמש עד סוף עשר מכות. הוא המלך המזרחי אשר ינצח את הדרומי ההו-רג הצפוני על פי שם יהוה המכה מכה עשירית תמיד לפי מדותיו. על כן אמרת לו יהוה עמך בבקשתך פתרונות המלחמה מפיו. ומה שהיה הוא שלחך אלי כי אנחנו בני ישראל והוא לא מבני עמנו הוא רק יהוה שלחו להלחם בעדנו עם כל אויבנו. ושלשת המל-כים הכני בסם אשר בו. עודנו מדבר ורגלו נפוחה כנאד נפוח מלא רוח וכרגע גבר הכאב וכל גופו הרגיש עד אשר נפחו אבריו ונתחיו כשאור. וכשמעי קול צעקתו נכמרו רחמי עליו וארוץ ואקרב אליו ואלחש באז-נו ויברח כאבו מכל גופו מפני לחשי. ויהי כראות האיש הגבור הראשון אשר הכהו ברגלו בחצו כי נרפא מכאבו על יד לחשי. רץ עליו בחניתו ויכהו על טבורו ויתקעה בכרסו ויפל את בני מעיו על הארץ ויפל שם וימת. וכראות השלישי אשר להם שלשת שמות גבורה כשמות שריהם העליונים. שם האחד קדריאל ושם השני אגדיאל ושם השלישי אלפיאל ושם הגבור אשר חזית במחזה הוא תוריאל. ושמי אני יהואל אשר הואלתי לדבר אתך זה כמה שנים על כן יקרא שמך אתה בישראל עוד רואיאל החוזה בן מקוראל החי כי ממקור החיים נגזרת ובחיים בחרת ועם החיים תחיה. והחיים הם בני אברהם ויצחק וישראל אבותינו וכל הדבקים בם ידבקו באלהי האמת ויחיו עמנו. והנה הגבור חמישי הוא משיחי אשר ימלוך אחר מלחמת ימי ארבע מל-כויות. זה פתרון הנגלה לכל, רק פתרון הנעלם יבינהו המבין מדעתו. ועתה אתה בני רואי-אל כה אמר לך יהוה אלהי ישראל כתוב את אשר ראית בספר וקראת שמו ספר האות. והיה לאות לכל רואהו לדעת כי יהוה דבר טוב על עמו ישראל וכבר הואיל להושיעם. ושלח הספר לספרד ואל תירא מאיש ואל תבוש מאדם כי הנה יהוה אלהיך אשר בטחת בו לבדו מחזיק זרועך למען יסופר שמו הנורא באפסי ארץ. ואעש ככל אשר צוני הזקן על פי יהוה ואכתבה הספר הזה. והנה שלחתיהו לכם היום למושיע לאמר יהוה עמכם בשובכם אליו בשנת המח זה בלב שלם:

"גן נעול" שיעור 24

שלום חברי היקרים החלטתי להתקדם עם הספר "גן נעול" וכבר ליבי פועם, אך החלטה זו החלטה. ובקטעים שאביא כעת אוסיף להם פירושים מגדולי עולם ובפרט ממפרשי ספר יצירה ואזכיר כל אחד על מקומו.

"גן נעול" עמוד 21 - ומכאן ואילך אם אתה חכם תבין החציבה הנזכרת. והנה חקקן חצבן אמורים והחציבה כטעם שהיא מוטעמת ומתוקה כשהיא יפה ונאה. והפכה כשהיא כעורה ומגונה. שקלן, דומה לפעל נחירי האדם. תדע זה מסוד שקל הקדש באמרו, "מחצית השקל בשקל הקדש...

............................................................................ ציור של רמברנדט

לכפר על נפשֹתיכם" (שמות ל' יג'). כי הסוד, "ולא יהיה בהם נגף בפקד אתם" (שם). והמגפה נעצרת עם ריח הקטרת. "וירח יהוה את ריח הניחֹח" (בראשית ח' כא'). והמשקל מישב הדעות והנחירים שוקלי השעות הנפרדות והזוגות בסגולת המנין. וכתיב "ויפח באפיו נשמת חיים" (בראשית ב' ז'). והשוקל האותיות צריך שיתבונן בסוד הזכרת השמות עם הנשימות הנעלמות החתומות בכל החכמות ובהם יחיה אחרי מות".

פירוש רבי יצחק סגי נהור לספר יצירה:

חקקן, בבינה - עשה הגולם, אבל לא רצה לדבר מן הרשימה אף על פי שמצינו הרשום בכתב אמת, כי הרשימה איננה צורה עד היותה תחלה בכתיבה. וחצבן - מן האותיות שהיו יסוד תחלה חקוקות בבינה אחרי העשות הגבולים בחקיקה שאחרי הרשימה. שקלן - זו כנגד זו ושקלן כדי לזווגן לעשות פירות, שאי אפשר להתאצל דבר מדבר בלי משקולת. והמירן - התמורה בכלל החילוף, דכתיב [שה"ש ב', י"א], "הגשם חלף הלך לו", כי הגשם הוא המשתלח מן הסבה והוא שב, כדכתיב [ישעיה נ"ה, י"א], "כי אם עשה את אשר חפצתי". ולכך כתיב חל"ף כי הוא חוזר לגלמו. ואפשר שעושה שליחותו פעם אחרת בחלופין, אם הגשים גשם עב מגשים גשם דק, אבל אין חילוף בכלל תמורה, כי החלוף הוא דבר משתנה מעיקרו, כדכתיב [תהלים ק"ב, כ"ז], "כלבוש תחליפם ויחלופו", "חליפות שמלות". כל בני חלוף שהן משתנים מעיקרן, אבל השנוי הוא השתנות הדבר ממדה למדה ומצבע לצבע וממקום למקום. והתמורה היא דוגמא למלך שהגיע עת תכלית ממלכתו, ויסירוהו ממלכותו, וימלוך תחתיו טוב ממנו או כיוצא בו, כי התמורה הולכת מסבה לסבה ומדור לדור, כגון דוד שניתן עליו הוד מלכות, ואותו הפועל פעל עד הגיע תום גורלו, אחרי כן התחיל מלכות בנו שלמה שנתן עליו הוד מלכות שנתן לאביו עד תום מלכותו, והומר זה בזה. וכן ענין האותיות המתנענעות המתפשטות, ולכך אמר המירן ולא אמר החליפן:

צרפן - עד כאן דבר מן העולם העליון, עכשיו נדבר מאיזה מקום נפעלו הנפרדים מפשיטות האותיות. צרפן זיווגן פעמים רבות. ושנה הלשון לומר שקלן צרפן ששניהם ענין זיווג כפי פנימיותן, כענין רשימה שהיא פנימית מחקיקה וחקיקה היא פנימית מן החציבה. וכן השקול פנימי מן ההמרה, וההמרה מן הצרוף כענין השלהביות, כי כל עוד שהן מתפרדות אין יכולת לעשות מעשה עד שיתחברו כולם בגחלת. וכן באילן, אין הבדים חזקים כל אחד ואחד אלא בהצטרפם זה על זה וזה לפנים מזה. והצרוף עצמו שהזכיר הוא אומר על כל מה שהזכיר שאין דבר מתחבר מבלי צרוף, כי רצה לדבר דבריו במדרגות וסדר תחילה כי בתחילה עשרה אנשים ואחרי כן נשים, ועשה תחלה יעקב ועשו אשה מכאן ואשה מכאן, ושקל מי ראוי להיות בן זוגו של זה ובן זוגו של זה. וזה הוא השיקול - אחר זה יהיה זה, ואחר זה יהיה זה. כך מתחלה נבראו כל הנשמות העתידות להיות, וכל הצורות העתידות לקבל רוח.

פירוש הרמ"ק לספר יצירה - חק"ק וחצ"ב - מלות אלו נשתמש בהן בעל הספר הזה הרבה, ואין ספק שאין החקיקה והחציבה דברים שוים, אלא החקיקה דבר דק מן החציבה. כי החקיקה היא חקיקת דבר בלי לחצוב דבר מהמקבל העניין ההוא, והחציבה תקרא דבר הנחצב ונבדל ממקום. וכשנבא לייחס ענין זה נמצא על החקיקה דבר דק ממנו והיא הרשימה. ולמטה משניהם עב מכולם והיא העשיה. וכבר פירשנו בספ"ר בשער אבי"ע כי יתייחסו ארבעה מלות אלו שהם רשימ"ה חקיק"ה חציב"ה עשי"ה אל ענין אצילו"ת בריא"ה יציר"ה עשי"ה, והארכנו שם בעניינם.

"גן נעול" עמוד 22 – והנה המשקל והריח נרמזים המירו התמורה היא במראות מתחלפות נראות לעינים ודומים לצבעים ולטבעים.

כי הטבעים הם מחליפי צורות וממירין זו בזו צורות לחם בצורת דם. וצורת עסה בצורת לחם וצורת קמח בצורת עסה. וצורת חטה בצורת קמח וצורת שבולת בצורת חטה. וצורת עשב בצורת שבולת. והנה זה למפרע וישר עשב שבלת חטה קמח עסה לחם דם. והנה עשב בעל שב"ע צורות בהגיעו לגוף הניזון. ואמנם זה באדם, אבל שור אוכל עשב מתהפך מיד בגופו אל דם. וסימנם באדם ד"ל ע"ק ח"ש ע' (ד'ם ל'חם ע'סה ח'טה ש'בולת ע'שב).

והצבעים מתחלפים וראשוניהם לבן. שהוא מקבל כל הצבעים, בסוד אש לבנה. ואחרוניהם שחור שהוא תכלית כל הצבעים בסוד אש שחורה. והשם חקק תכלית התורה שהוא ישראל בראשיתה שהוא בראשית. ורמז דבר זה אמרם ז"ל, מחשבתן של ישראל קדמה לכל, שהם תכלית כל היצירה וחותם כל המציאות. כמו שהם חותם כל התורה. ועל זה העידה הקבלה שצריך לכתוב לעיני כל ישראל בסוף שיטה אחרונה מיוחדת לעצמה ובאמצע השיטה כדמות החותם "לעיני כל ישראל".

צירופם כל"ל איל"ן עשיר"י, כולל עשר ספירות וכן מספרם הספירו"ת. והם עמקי שכל הפועל והם מעמקים תהום. רמז להם "תהום אל תהום קורא לכל צנוריך" (תהלים מב' ח'). וסמיך ליה, "כל משבריך וגליך עלי עברו". וכן תמורת האותיות מעמקת עד תהום רבה ועולה למעלה ויורדת למטה, פעם מאירה התמורה את העינים ופעם מחשיכה. כי העינים רואות בהמצא האור עמהם ובהיותם פקוחות. ובאור מבדילות בין התמורות שהם אות וחיים וברכה וקללה וטוב ורע אולת וחכמה חן וכעור זרע ושממה עבדות וממשלה. ובתמורה מקום הסכנה שאם העינים עיורות אינם רואות עם האור.

מתוך ספר הפליאה לרבי אביגדור מפרג כ100 שנה לאחר אבולעפיה-

"וראה והבן כי כמו שיש לגוף עניינים מתחלפים כן יש לכל אות ואות עניינים מתחלפים. ועתה תבין ותשכיל על מה שאמרו חכמי האמת שצריך לכתוב לעיני כל ישראל בסוף שיטה אחרונה שיטה מיוחדת לעצמה ובאמצע השיטה האות כ' והחתימה באות ל', רצוני לומר ישלים שיטה זו משלש תיבות הללו (לעיני כל ישראל) יכוין לבוא הכ' באמצע השיטה, אמרתי לר' ומהו הכונה. אמר לי בני כאן כולל עשר ספירות וי"ב הויות, אמרתי לר' ואיך הוא הדבר, אמר לי "כל" הוא היסוד, ישראל הוא התפארת והעטרה בכללם הרי כאן ג' ספירות, וג' ספירות כמה עיניים צריכים ו' כל אחד ב' והו' עיניים יש להם כח למעלה הנותן להם אור הרי כאן ז' עיניים וג' ספירות הללו כלל העשר ספירות, אמרתי לר' ויש לך עדות בזה. אמר לי כן "לעיני כל ישראל" בגימטריא כל"ל איל"ן עשיר"י הרי כולל י' ספירות. אמרתי לר' ולמה הכ' באמצע? אמר לי בני כ"ף במלואו עולה ק' וקו"ף במלואו הוא קפ"ו, ויהו"ה ברבוע עולה קפ"ו ומתגלגל בי"ב הויות בתוך העשר ספירות, ועל כו ה' אותיות בראשו ושש בסופו ועמו י"ב רוצה לומר לעיני קודם הכ', והכ' עמהם הרי כאן י"ב, אמרתי לו ויהיה ו' קודם הכ', ואחר הכ' ה'? אמר לי בני עד אצילותו של תפארת שהוא הכ' ה' ספירות. וו' אחרי כן לומר לך שהוא מלך בו' קצוות. ועוד בני דע לך כי כל"ל איל"ן עשיר"י בגימטריא "הספירות", ובגימטריא מעיני"ם ישרא"ל, ישראל מעינים בגימ' הספירות, והכוונה שהספירות הם עיני ישראל וישראל בעשותם המצות הם עיני הספירות, והספירות הם עמקי שכל הפועל והם מעמיקים התהום, וכן תמורות האותיות מעמיקות עד תהום רבה ועולה למעלה ויורדת למטה פעם מאיר התמורה את העיניים ופעם מחשיכים כי העיניים הרואים בהימצא האור עימהם ובהיותם פקוחות האור מבדיל בין התמורות שהם מות וחיים ברכה וקללה טוב ורע וחכמה ואיולת חן וכיעור זרע ושממה עבדות וממשלה, ובתמורה הוא מקום הסכנה כי כל דבר מתהפך לב' עניינים ואם העיניים עיוורות ואינם רואות עם האור".

העליתי את סדר העיבור מתוך "אבודרהם" נצרך מאד למי שלומד את "אוצר עדן גנוז". כרגע אפשר לראות אותו בקבוצת אבולעפיה בפייסבוק הנה קישור" http://he-il.facebook.com/groups/abuelafia/

בשעה טובה הצלחתי להכניס לכאן את סדר העיבור. אל מנת לפתוח יש ללכת לצד ימין לרשימת הספרים ב-pdf מתחת לתמונות החברים וללחוץ על סדר העיבור

הקדמת מתתיהו דלקרוט ל"שערי אורה"

הבאתי חלק מהקדמתו של הרב מתתיהו דלקרוט מפרש ה"שערי אורה" לרבי יוסף ג'קטלייא. צריך לעיין בו במתינות ובפרט בחלוקה הנפלאה בעניין נפש רוח נשמה ואלו דבריו:

"ראשית כל דבר האל יתברך הוא ראשון לכל וקדמון לכל ונשגב על כל והוא נקרא עילות העילות. וקודם שנברא העולם היו כל הדברים כמוסים ונסתרים אתו ולא נודע מה שהיה בכוחו כמו שאמרו חז״ל קודם שנברא העולם לא היה אלא הוא ושמו בלבד. כי יחסו העשר ספירות כולם בשם העצם כמו שיתבאר. עוד אמר שלא היה נודע אלא הוא ושמו בפשיטתו ולא בהוראתו כי היו המידות כולם כמוסות וגנוזות באין סוף באחדותו הפשוט. עד שעלה במחשבתו לברוא עולם בברואים יכירו וידעו דרכיו ופעולותיו ונתגלה לכל אחד כפי עצם כחו להשיג ולראות פרסום אמיתתו. וזה גילה על ידי הספירות שהם עצם כבודו ומידותיו אשר בהם פעל ועשה. כי הכרת השם יתברך ע"י מידותיו כדרך שהנשמה על דרך משל נראית וניכרת אמיתתה ע"י כחותיה ופעולותיה באיברי גופה . ואל תחשוב כי זה היה התחדשות בו ושינוי רצון אצלו ועניינים חלוקים. כי אלו הספירות הם כוחותיו נמצאו בו בפועל תמיד רק שהיו כמוסים ואחודים עמו לאחד. והם הם תוארי פעולותיו ומידותיו אשר נתגלו אח"כ ולא היו התחדשות בריאה כי אם התגלות אמיתות הדבר הנעלם שנתגלה לנבראים ע"י מדרגות מדרגות. כי השגתן בפשיטות נמנעת, כי השכל לא ישיג הדברים כי אם בתוארים עצמיים או מקריים או ע״י פעולות. כן הייתה גילויו יתברך ע"י פעולותיו, ויחסום בתוארים אמצעיים אלו ונספרים במספר עשר אף כי כולם אחד ומכוחו המיוחד יבואו ואליו ישובו.

ויש להתבונן כמו זה מפעולות האדם איך יצאו ממקום הנשמה אשר המשלנו באמצעות איברי הגוף. ולפי האמת אין אמצעי לה רק מקום התגלות כוחה. ותחילת התפשטות כוח הנשמה הוא במחשב"ה ומכח המחשבה תשוב להיות חכמ"ה ומשכלת, ואחר מבינ״ה הנאות מהבלתי נאות והדברים האלה מיוחסים אל המוח ונקראים (נשמה) ביחוד.

עוד יצא מן הלב כח המרגיש ומתנועע כל האברים לפעולתם ברוח חיים, ואחר מעורר לטוב ולרע ולממוצע פעמים יעורר לחנן ולחסד, איש חסד ופעמים כאשר יראה מעשה רע הנה יעורר לכעוס ויעלה עשן באפו להתנקם באכזריות. וכאשר יראה מעשה טוב ימשוך רצון ונחת רוח מן המוח דרך חוט השדרה לרח"ם ולהטיב במשפט וצדקה ונקראים הכחות האלה ביחוד (רוח).

עוד יצא מן הכבד כח הזן והמגדל, ואחר המתאוה ונקרא הכח הזה (נפש) והוא נוטה אל הדברים הגשמים ומקיים הגוף מדת זמן האפשרי.

עוד נתבונן בכח הקושר כל הדברים האלה ומנהיג אותם כראוי והוא המזג והטבע אשר בכל איש ואיש לפי הרכבתו. וידוע הוא שאין כל הפעולות האלה כי אם מכוח הנשמה ודבקים בה והם הם כוחותיה הנשפעים ומתגלים ממנה. ואף כי נקרא לזה רוח ולזה נפש הנה הוא בבחינת התקרבות אל הגשמיות. אבל היא הנשמה לעולם בלתי מתחלקת ונפרדת רק עצם אחר ונעלם ובלתי ידוע מהותה אצלנו רק נאמר שהוא כוחני על כל הפעולות האלה. כי טבע המקור ראוי שימצא בנחצב ממנו וכן בהיפך ויתגלו הפעולות ע"י האמצעים הנזכרים.

כן נוכל לצייר על דרך המשל האצילות או התפשטות או זוהר או ניצוץ תקראהו כמו שתרצה שנתגלה לברואיו מאמיתות מהותו והוא כוח האלוהות מיוחס ומתואר באמצעיים אלו שיצאו לפועל בהדרגה מאצילות לאצילות בבחינת הברואים. אף כי היה כולו בבלתי זמן ובלתי חלוקה. ועל כן קיימו וקבלו המקובלים וסדרו לנו סדר האצילות וקראוהו ספירות על שם הזכות והבהירות מלשון לבנת הספיר. וכמו שהדבר הספיריי יתראו בו הצורות כך הספירות הם דפוס וצורות כל הנמצאים והם בלתי תוספת בהם כמו שהתראות הדברים בדבר הספיריי הוא מבלי תוספת בו .

והחכם רבי עזריאל אמר כי הספירות הם כח שווה לכל דבר ותמורתו כהתראות הדברים ההפכיים בדבר הספיריי בשווה וכן ההוויות הנעלמות בעמקי האין מתגלים בהם ונפעלות על ידיהם ואינם תוספת וריבוי בעילת העילות כתוארים שלנו, כמו שכל הדברים מתגלים ונפעלים בדבר הספיריי לעין הרואה בו ואינם תוספת וריבוי בו. ולכך הותר לתארו יתברך במידות אלו. ואמרו כי כאשר רצה השם יתברך לפרסם אמיתתו ולברוא עולם התנוצץ ממנו כח מאוריי על הבריאה ייחסוהו למחשבה. כאשר יחשוב הבנאי על דרך משל על בניינו ומתחכם ומתבונן על בניינו בעת התחלתו. וקראו לו כתר עליון כי הוא מכתיר הכל.

ואז נתגלה עוקץ היו"ד משם העצם ואותו האור התנוצץ (טעם נקרא כתר) לתר"ך ניצוצי אור כמניין כתר ולא נפסק מן הכתר עד שהתנוצץ ממנו בהדרגה ניצוץ החכמה ונתגלה עובי היו״ד, ומתנוצץ גם כן לל״ב ניצוצות קראם ל"ב נתיבות חכמה. ולא הפסיק כח ניצוץ המאוריי הזה עד שהתנוצץ ונאצל מחכמה גם כן בהדרגה ניצוץ קראוהו הבינה מתפוצץ לנ' ניצוצות קראום נ' שערי בינה ונתגלה אות הה״א. וכן מהבינ״ה התנוצץ ונאצל כוח קראוהו חסד בע"ב ניצוצות לע״ב גשרים קראום ע״ב שמות קודש הידועים היוצאים מפסוק ויסע ויבא ויט. וכן מהחסד הפחד במ״ב ניצוצות קראום עליהם שם בן מ״ב הידוע היוצא מבראשית עד ב' ובוהו. וממנו התפאר"ת מתנוצץ לע' ניצוצות קראום ע' ענפי אילן, ואלו נכללים בשני גוונים לובן ואודם דו פרצופין שהם ע״ב ונכללו בי"ב שמות ההוי"ה. כי השם בגלגולו י"ב ובצירופו ע"ב כמו שתאמר כי אי אפשר לי"ב ענפים לפחות מכל אחד ו' קצוות (ו׳ פעמים י"ב הם ע״ב) מעלה ומטה ימין ושמאל פנים ואחור הרי ע״ב. וכנגדם שם של י"ב היוצא מפסוק י"י מלך י"י מלך י"י ימלוך בחילוף נקודותיהם. ויש אומרים כי הוא יוצא מצירוף י"ב אותיות שהם אהי"ה ויהו"ה ואדנ"י. ונתגלה אז ה-ו' מהשם ומהתפארת יצא הנצ"ח ומהנצח יצא ההו"ד ומההו"ד היסו"ד,

ואחר יצא כח הקושר כל הכחות ומנהיג הכל קראוהו המלכות ונתגלה ה-ה' אחרונה מהשם ונתנו להם ציור כתר למעלה ולמטה ממנו לימין החכמה ולשמאל הבינה ולמטה מהם מימין החסד ולשמאל הפחד להורות על הדין והחסד על הטוב, וציירו התפארת למטה מהם באמצע מכריע אך נוטה קצת אל הימין שהוא ברחמים יותר. ולמטה מהתפארת אל הימין נצח ואל השמאל הוד, ויסוד למטה מהם באמצע מכריע ג"כ ונוטה קצת אל השמאל. ולמטה מהיסוד המלכות נוטה אל השמאל יותר. ומה שציירו ימין כנגד ימינו של אדם וכן שמאלו זהו על דרך וראית את אחורי ופני לא יראו והבן".